סיליקון, סיליקון

את בנצי אני מכיר לא מעט שנים, הוא איש רב פעלים, פושר לא קטן במה שנוגע לדחיפת מוצרים לרופאים, בעיקר בשטח הניתוחים הפלסטיים, שתלי סיליקון, חומרי מילוי, חגורות לאחר ניתוח ושאר ירקות.

חברת בון-עמי, בה הוא משמש מנהל אותה מחלקה היא חברה אמינה וותיקה ונעזרתי לא פעם בשרותיה. אז אני רואה את בנצי פעם בכנס, פעם בתערוכה ולפעמים סתם ברחוב ובנצי אומר לי תמיד, אני קורא את הכתבות שלך בשקיקה ופעמים מחסיר פעימה  בלב, אך סך הכל אני נהנה. תודה, תודה  אני עונה לו. ולפני שנפרדים, שואל בנצי ומה עם שתלי מטאור? שתלים טובים אני עונה לו, אפילו מצויינים, גם  ה-FDA מכיר ומוקיר אותם. ובנוסף, אני משתמש בהם, פה ושם.

לא מספיק אומר לי בנצי, צריך יותר, אני שולח לך ציק צק קופסת פלקסיגלס חדשה עם דוגמיות בפנים, תתרשם! יש לנו שתלים חדשים היום, מך-2 , משהו משהו. מך שתיים אני שואל?, ממש מהיר. יותר מפורמולה 1. אז כמו שאמר כך עשה. ובנוסף בטרם שלח שואל אותי בנצי, כמה אתה רוצה לשלם? עניתי לו, מה אני קובע? תשלם לי כמו לאחרים. אמרתי - בסדר. "עוד משהו?" אומר לי בנצי. אתה הרי משתמש בחומרי מילוי ואתה מכיר את המוצר שלנו את האצטילן. "מה זה מכיר?" עניתי. בודאי, חומר פיצוץ כשמו כן הוא, נמכר כמו לחמניות, האמריקאים מתים עליו, באמצע היום בורחים מהמשרד ומזריקים. ממש נרקומנים.

אז מה אתה אומר שואל בנצי? בנצי יקירי עניתי, אני משתמש בזה ובזה וגם בזה, כל החומצות היאלורוניות בערך אותו דבר, מחזיקים עד 4 חודשים אין מה לעשות. איך שלא תהפוך את זה  הוא נגמר. יש לי מלאי גדול במרפאה. זה בערך נכון אומר בנצי, אבל שלנו יותר טובים. אני שולח לך קרטון אצטילן בקונסגנציה, אל תשלם, רק אחרי שתגמור להשתמש, או-קי? מי אני שאסרב לבנצי וכך היה.

לפני שבועיים אני מקבל מכתב, פקס וגם טלפון. תגיע למגדל הגאומטרי  והפנורמי ביותר בתל אביב להשקת מוצר חדש של חברת אלרגיה. הסתקרנתי מאד, מה עוד שבמגדל הזה עדיין לא ביקרתי . אני מענין בעלון ורואות עיני כי מגיע בחור חדש לעיר. שתל סיליקון נוסף, ישר מהתנור שמשיקה חברת אלרגיה בישראל. גם  בעל שם מענין – אספירציה. 

הגעתי לבוש יפה בשעת ערב מאוחרת ופגשתי את כל החברים. אין דבר יותר נחמד מבחינתי מלפגוש חברים בסיום יום עבודה, לאכול משהו ולשתות משהו בחברותא. ואמנם כך היה, ערב נחמד לכל הדעות. ומה שמענו? גם שמענו וגם ראינו כי חברת אלרגיה לא מסתפקת נניח בעשרים מידות של שתלים. להערכתם מה שחסר לנשים זה מבחר יותר מגוון, 250 סוגי שתלים שונים , עגולים, פחוסים, מורמים, חצי פחוסים, בצורת אגס, בצורת תפוח עם דבש , אנטומי חצי אנטומי וכהנה וכהנה, הבדלים של 5 מילימטר לפה ולשם.

הגיעו ימות המשיח! הגענו לשלמות. לא יהיו יותר פיספוסים ופיקשושים במידות ובאם חלילה וחס  זה לא יספיק, נוסיף עוד 100 דרגות מידה -רק תקנו. ואז הגיעה המצגת הבין-לאומית. מסתבר שהאירופאיות, להבדיל מהאמריקאיות, לא כל כך רוצות להגדיל שדיים. ולכן חברת אלרגיה כבר תתן להם מספר הצעות שאי אפשר לסרב להם  והבנות מאירופה יומרצו מהר מאד להכניס  סיליקון איפה שחסר וגם איפה שלא חסר.

איך זה יעשה? בצורה מאד מדעית, נפלח את השוק , ניכנס לתוך המפה  ויפה שעה אחת קודם. רעיון גאוני חשבתי לעצמי. זה הפוך על הפוך. הן לא רוצות כל כך, יש חלל שאיש לא נכנס בו עדיין, זה חלון הזדמנויות בלתי רגיל ואלרגיה כבר תעשה את העבודה. ירצו- יוכלו, לא ירצו – גם יוכלו. והשידולים האלו לא מסתיימים. מה, חסר חברות שתלים בארץ? ומה עם חברת ליכטנשטיין, חברת סבינה, חברת נ'גר, חברת מק-גניש ועוד ועוד. המלחמה היא קשה ואינסופית, כולם רוצים לשרוד,כולם רוצים למכור וזאת במדינה מיניאטורית  בה יש אולי 60 מנתחים פלסטיים  שעוסקים ממש בכירורגיה קוסמטית.

והדבר המענין ביותר זה מחירי השתלים. התחרות בין החברות היא כל כך קשה שבמהלך שנים קצרות  מחירי השתלים לרופאים  ירדו ב40% לערך. וזה לא הכל. אותם השתלים שמוכרות לנו החברות עולות בישראל כמחצית מאשר בארה"ב ובאירופה. איך יתכן הדבר ישאל הקורא? אולי אלו שתלים סוג ב? חלילה וחס. בדיוק אותם השתלים. התשובה מאד פשוטה. החברות המייצרות מרויחות אלפי אחוזים, המפיצים של השתלים גם מרויחים יפה, פחות מאשר בשנים עברו, אך עדיין לא רע. אבל יש הרבה מוכרים על מעט קונים. הרי אנחנו בישראל.