על רפואה ותעופה

בדף האלקרוני של "עיתון המדינה" אני קורא היום פוסט חשוב אשר מתייחס לסיבוכים השונים ברפואה. בעיקר קיים דיון לגבי זיהומים שהם לצערי סיבה מאד משמעותית לתחלואה ולתמותה לאחר ניתוחים פשוטים לכאורה.

חוסר הקפדה על נוהלים, שזה הענין העיקרי אליו אתיחס בהמשך, הוא גורם דומיננטי. אבל גם שימוש חוזר בציוד ומכשור מתכלה, אשר מיועד לפעולה כירורגית אחת בלבד ולאחר מכן דינו להזרק לפח הוא גורם לזיהומים ולתחלואה.

היצרן קבע מה שקבע, אבל קונה המיכשור הן בסקטור הרפואי ציבורי והן בסקטור הפרטי, מחליט לפיו רצונו מה לעשות. אביא מספר דוגמאות.

"שדכן סיכות" לסגירת העור, בו נמצאים 35 סיכות בדרך כלל, באם נותרו בו סיכות - מעבירים בגז. זה רע.

אלקטרודות לדיאטרמיה (צריבה של כלי דם) - מבצעים חיטוי חוזר ולפעמים חוזר בריבוע. מאד לא מומלץ!

חוט תפירה אשר נופל או לא השתמשו בו בניתוח, מכניסים לשקית ומחטאים.

יש עוד פעולות רבות בהם קיים לדוגמא קיים שימוש במשתלים שונים המוכנסים בגוף שעוברים שימוש חוזר לאחר עיקור, נגד הוראתו של היצרן. הכל ענין של חסכון, אבל בסופו של דבר מישהו משלם את המחיר - המחיר היקר ביותר.

לפני שאדון על הדבר העיקרי, נוהלים ברפואה, קצת על תעופה, ולשם כך אביא דוגמא מאד מענינת מעולם התעופה.

בין שתי המלחמות, כמדומני בנובמבר 1935, חיל האוויר האמריקאי בחן מטוסים מחברות שונות על מנת לצייד את שורותיו במטוסי הדור הבא. הבואינג 299 טס מהר יותר, רחוק יותר ונשא הרבה יותר תחמושת ממתחריו. אבל בטיסה הראשונה באותו מצג אוירי, המטוס התרומם לגובה של כ-100 מטר, מנועיו כבו והוא התרסק על הקרקע בלהבות. את הגרוטאה פירקו לחתיכות קטנות ולא מצאו שום פגם.

היתה טעות אנוש עקב חוסר שמירה על נוהלים. המטוס היה מסובך וחדשני וזה דרש מהטייס לבצע משימות מדוייקות בסדר קפדני, אך הוא שכח זאת וקרה מה שקרה. המטוס היה מצוין, נוהלי הטיסה היו רשלניים וזה גרם לאסון. ומאותו יום חיל האוויר בנה לטייסיו פקודות טיסה ברורות, וזאת בקיצור נמרץ ועל דף אחד בלבד. מאז טייסי חיל האוויר טסו למעלה משלושה מיליון ק"מ, במטוסי בואינג 299, ללא שום תאונה.

אז מה הקשר כאן לרפואה? קשר הדוק ביותר. 

אנו הרופאים חושבים בדרך כלל כי עבודתנו מורכבת ומסובכת מדי שנוכל להעבירה על דף נוהלים. אבל הרופאים לעיתים שוכחים שגם הם בני אדם עם נטיה לשכוח דברים, בעיקר כשמדובר בעניני רוטינה ולאו דוקא דיאגנוסטיקה מורכבת.

השיכחה הפתאומית או פיזור המחשבות יכולה להביא להשמטה של גורם חשוב ביותר שהוא קריטי לחולה. אקרא לזה הכל או שום דבר. חיים או מוות במקרים רבים.

בעיה זו הייתה ידועה בשנות השישים, אז  נקבעו רוטינות ולכל מיטת חולה חובר דף ולאחות ניתנה פקודה לבדוק, נניח כל 6 שעות, לחץ דם, חום גוף, דופק והערות לגבי מצבו הכללי של החולה. לפני כ10 שנים, באחד מבתי החולים בארה"ב, במחלקה אורולוגית נעשה סקר אודות סדר הפעולות בהכנסת קטטר לשופכה. פעולה זו כרוכה בזיהומים בדרכי השתן והסתבר שהם היו גם מרובים באותה מחלקה. 

האחיות המסייעות לרופא נתבקשו, באופן דיסקרטי, לרשום את סדר הפעולות של הרופאים. הסתבר כי רופאים פסחו על פעולות מסויימות אשר מבטיחות הכנסה סטרילית של הקטטר. בהמשך האחיות קיבלו הוראה מהנהלת בית החולים להעיר באופן מיידי לרופא על שלב שנפסח וזה תוקן. כעבור חודש הסתבר כי הופיע מהפך דרמטי ומספר הזהומים ירד פלאים. 

תהליכי בקרה ורישום פעולות הכרחיות יושמו בשאר מקצועות רפואה, לדוגמא חולים מונשמים. רישום סדר הפעולות התומכות בחולה מונשם, כגון, מתן סותרי-חומצה עם רישום מסודר ופעולות סיעודיות כגון הרמת חלקו העליון של גוף החולה, צימצמו את שכיחות הופעת דלקת ריאות אצל חולים מונשמים ב 25%. כפועל יוצא תמותת החולים ירדה באופן משמעותי.

אז מה אנו למדים מכך? לא להסתמך רק על הזכרון. לרשום סדרי פעולות כמו אותה אופת עוגות אשר קונה מצרכים לאפיית עוגה. ובאם שכחה פריט מסויים - אין עוגה. הכול או כלום.