בשולי החדשות, פרובוקציות בכירורגיה פלסטית

בשבע בבוקר של יום שישי קיבלתי, כמדי יום, את "העיתון של המדינה" ואישתי, שעיניה רואות הכל, אומרת לי "תסתכל, תסתכל, שוב עשו את 'התרגיל המסריח' למנתחים הפלסטיים."אמנם לא קראתי את הכתבה באותו רגע, אך הבנתי מייד את הפרינציפ וגם הרגשתי מין תחושת דז'ה-וו שכבר ביקרתי בסרט הזה.ועוד איזה סרט! חלפו מאז כשמונה שנים לפחות ובין עשרות המטופלים שבאו להתיעץ איתי באותה תקופה, הגיעה גם בחורה צעירה שסיפרה לי שאינה מרוצה מתדמית הגוף שלה וכי יש לה מספר שאלות. התרווחתי בכיסא ואמרתי לה שאני מקשיב. ראשית היא הפנתה אלי שאלה שאני מאוד אוהב, בלשון סגי נהור, "דוקטור, מה לדעתך לא בסדר אצלי?", עניתי – "את תאמרי לי".בהיסוס קטן אמרה לי שאינה מרוצה מהאף שלה. הסתכלתי, ואמנם לא ראיתי משהו דרמטי אך ציינתי כי קיימת סטיה קלה של האף. אינני זוכר כיום לאיזה כיוון, אך סטיה קלה אכן הייתה. שאלתי אותה - נחבלת באף? עברת ניתוח כלשהו קודם? "חלילה וחס" ענתה לי הבחורה ושאלה בתגובה: "אז מה ניתן לעשות?" ועל כך עניתי –תיקון. שוחחנו עוד קצת על דא ועל הא ובזה הסתיים הביקור. 

לא עבר חודש ואיקו, ידידי היקר, מצלצל אלי ושואל: "יוסי, ראית את הכתבה במעריב?" ובמעריב ,אותו עתון ערב אשר משום מה יוצא בבוקר, מתפרסמת כתבה של נערה בשם ג. נ. ובראש הכתבה תמונה קטנה שלה בפוזה של מקבלת פרס האוסקר.והנה, כותבת הנערה, שהסתבר כי נשלחה על ידי אחד ששמו מר רשף: "ביקרתי אצל עשרה מנתחים פלסטיים וכולם מצאו בי מומים קשים במראה ורצו לתקוף אותי במצ'טה ורצוי שעה אחת קודם."קראתי את הכתוב כלא מאמין. גם אנוכי אחד מעשרת המופלאים אשר רצו לתקוף נערה אשר לא-מום-בה.הסתכלתי בתמונה הקטנה בעיתון – זאת הבחורה שראיתי, לא אחרת.עברו מספר שבועות וסיפרתי את הסיפור לדליה (שם בדוי). דליה הינה אחות ותיקה אשר עבדה איתי בשנים הללו וכאשר שמעה את השם ג. נ. קפצה במקום ואמרה כי היא מכירה אותה ולא רק אותה, אלא אף את הוריה. 

הם היו כמעט שנה ביחד בקבוצה גדולה אשר נשלחה מטעם התעשייה האווירית לנורפולק-וירג'יניה שבארה"ב. "והאף של ג, אומרת לי דליה "זה סיפור ידוע מאד מהתקופה ההיא." מה הסיפור שאלתי? דליה סיפרה לי כי ג. ניצלה את ביטוח הבריאות שלה וכערך מוסף השיגה ניתוח קוסמטי של האף אצל ד"ר ג'ונתן ג'ייקובס! מאד מעניין, לא בכדי ראיתי משהו חריג באפה של גלית. "נכון", ענתה דליה, "מי שמכיר אותה היטב, רואה שהאף שלה קצת עקום.". 

זה הסיפור. אין לו מוסר השכל, סתם סיפור על נערה שכיכבה יום אחד בעיתון ולמחרת היום אותו עיתון שימש לעטיפת דגים מלוחים בשוק. הסיפור הנוכחי בעיתון של המדינה, פועל על אותו עיקרון רק הנפשות הפועלות השתנו. הפעם זאת אינה ג.נ.,אלא ל.ל. לא מר רשף, אלא אחת ג.ק. לא המציאו את הגלגל, רק חיממו קציצות קרות. הפעם הנערה הלכה לארבעה מנתחים פלסטיים שונים והנה יצאה כתבה: "כל שתבקשי". לא אלאה את הקורא בפרטים, אך מי שקרא את סיפור המעשה של ג.נ. במעריב לפני שנים, מבין שמדובר באותו עיקרון, אותו עיקרון פסול של להעמיד במבחן בלתי הוגן מנתחים פלסטיים רציניים בשאלה של ניתוחים קוסמטיים. 

מנתח פלסטי הוא ראשית כל רופא אשר עוסק במגוון רב של תחומים מצילי נפשות, ומחזירי תפקוד ופני אנוש לאומללים שנפגעו. אותו רופא גם עוסק באותו חלק של הכירורגיה הפלסטית אשר קרוי כירורגיה קוסמטית. תחום זה זוכה לפרסום יותר נרחב, כולם מתעניינים בו והוא מופיע כמעט כל יום במדיה זו או אחרת. נכון הוא הדבר שמנתחים פלסטיים מבצעים את הניתוחים הקוסמטיים תמורת תשלום, אך אין בזה פסול. אלו ניתוחים של בחירה. כאשר פונה מישהו או מישהי למנתח פלסטי בבקשה לשנות משהו בגופו/ה , ההנחה הבסיסית של אותו מנתח היא שבאמת משהו מציק ומפריע. אין חושדים בפרובוקציה, בנסיון להפיל את המנתח בפח. 

היופי או הכיעור נמצאים בעיני המתבונן ובאם ישתכנע המנתח כי ניתן לשפר משהו בתדמית הגוף של הפונה,אשר יעשה אותו יותר מאושר, יסביר לו/לה זאת בפרוטרוט, יעלה על סדר היום את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בו, יקבל הסכמה מדעת ויפעל במקצועיות ועל פי כל כללי הכירורגיה הנכונים. כותב ד"ר מוטי רביד בשולי הכתבה "...הפלסטיקאים חורגים מהאתיקה...". אל יתחסד פרופסור רביד שמומחיותו ברפואה פנימית ואל ינסה לשפוט בצורה גורפת כ-130 מנתחים פלסטיים הנכללים באיגוד הישראלי לכירורגיה הפלסטית. באם יש חריגה מהאתיקה הרפואית, הרי חרג בה הפרופסור המכובד והפרשן הידוע לעניני בריאות של "ידיעות אחרונות". במידה ולדעתו של פרופסור רביד ישנה חריגה מהאתיקה הרפואית, רצוי שיהיה מאד ספציפי, ממוקד ויעלה בעיה באופן ספציפי וברור. זאת הוא לא עשה ורק זרק אבן לתוך באר עמוקה שלמאה חכמים יהיה קשה לשלוף אותה. פרופסור רביד הדביק למנתחים פלסטיים חותמת של ספקי שירות בלתי הגונים אשר יעשו הכל תמורת תשלום ואשר ישווקו עצמם בכל דרך אפשרית. מה שאפשר לסלוח לכותבי הכתבה הבורים לא ניתן לסלוח לרופא ותיק ומכובד.

ומה יהיה הלאה? הרבה דברים לא ישתנו קרוב לודאי. הויכוח מה יפה ומה מכוער לא יסתיים לעולם. כמה גדול הוא גדול וכמה קטן הוא קטן ישאר ללא מענה. השאלה מה ההבדל בין תפוז גדול לתפוז בינוני גם לא תקבל תשובה. אין מה לעשות חברים. היופי כאמור, בעיני המתבונן, גם זה שמתבונן לתוך עצמו או שמסתכל במראה ומרגיש שעם מה שרואות עיניו, איננו יכול לחיות. תפקידם של המנתחים הפלסטיים, בין שאר המטלות הרבות עליהם אמונים הכרוכות בהצלת חיים והחזרת תפקוד לגוף, היא לסייע גם לאלו אשר קיים מום קוסמטי בגופם, אשר אמנם יראה ויחשב בעיני אחרים כזניח אך עבורם הוא משמעותי. 

יש מין הפיקנטיות והמסקרן בשטח הכירורגיה הפלסטית. זהו הטבע האנושי.כולם רוצים להראות טוב ובאם אפשר, אפילו קצת יותר מזה. אנשים מרגישים שזהו המפתח להצלחה בחיים ובמידה רבה זה נכון. כמובן שלא באופן מלא, כי ישנם גם דברים אחרים, חשובים לא פחות ואפילו יותר. כתבות מהסוג הזה ודומות לה יהיו גם בעתיד, ולבטח גם יגיע היום, בו ישתמשו במצלמה נסתרת כי זה מוכר את העיתון קצת יותר טוב, אך משאיר גם כתם בלתי מוצדק באוכלוסיית הרופאים.