האם יש לי הזעת יתר?

רוב האנשים אשר סובלים מהזעת יתר אינם שואלים אחרים שאלה זו. הם יודעים וסובלים קשות מהתופעה המטרידה הזאת.

כאשר מדובר בהזעת יתר ראשונית, והכוונה בהגדרה זו הזעה מוקדית במספר מקומות בגוף, מדובר סה"כ באנשים בריאים, לרוב צעירים בשנות העשרה המאוחרות ובשנות העשרים. אינני דן בהזעת יתר שניונית, אשר הינה הזעה מפושטת בכל הגוף, גם ביום וגם בלילה ויכולה להעיד על מחלות מסוימות, אותן יש לברר.

המאפיינים של הזעת יתר מוקדית

הזעה סימטרית, דו צדדית, לדוגמא שני בתי השחי או שתי כפות הידיים, אשר קיימת לפחות שישה חודשים, החלה לפני גיל 25, מופיעה לפחות פעם אחד בשבוע ולעיתים קיים גם סיפור משפחתי דומה אצל הורים, אחים או אחיות.

גופנו מנסה לשמור על טמפרטורה קבועה בסביבות 37 מעלות צלסיוס ולצורך כך הוא מצויד בצורה מאד מתוחכמת במערכות קירור ואחת החשובות מהן היא הפרשת זיעה. כאשר מופיע מצב בו מזיעים בעודף, הרחק מהצרכים הטבעיים של הגוף, הרי זהו מצב אשר מוגדר כהזעת יתר.

מדובר כאן במצב מביך ביותר אשר משבש את התפקוד היומי ולעיתים איננו מאפשר פעילויות בסיסיות. לדוגמא, איננו מאפשר כתיבה, העט או העיפרון מחליק מהאצבעות, קשיים בנהיגה כתוצאה מהחלקת כף היד מן ההגה. הסובלים מהזעת יתר בכפות הידיים נמנעים מללחוץ יד, שוטפים אותן ללא הרף ולעיתים פוחדים להרים את תינוקם מתוך פחד כי יחליק להם מהידיים. הסובלים מהזעת יתר בכפות הרגליים, טובעים בתוך זיעה בנעליהם והסובלים מהזעת יתר בבתי שחי מחליפים חולצות רבות במשך היום.

כתוספת לבעיה תפקודית, קיימת גם בעיה פסיכולוגית קשה ביותר. הסובלים מסוגרים בתוך עצמם, חוששים שמא אחרים יראו או יריחו את מצבם וללא מעט מהם אין חיי חברה, בתקופה כה חשובה בחייהם. עד לפני מספר שנים היו חילוקי דעות משמעותיים, כיצד ניתן לרפא מצב זה.

היום ברור מעל כל ספק, כי אין לבצע סימפטקטומיה, דהינו ניתוק או הידוק של העצב התוהה, באם מדובר בהזעת יתר בבתי השחי. סימפטקטומיה יעילה לכפות הידיים, אחוזי ההצלחה לצמיתות מאד גבוהים, אך אצל רוב המנותחים בשיטה זו מופיעה התופעה הקרויה "הזעה מפצה", מצב מטריד אשר מלווה את המנותחים לצמיתות.

לגבי הזעת יתר בבתי השחי, הסיפור הוא שונה לחלוטין. התערבות כירורגית באמצעות גרד ושאיבת בלוטות זעה בשיטת פניני/טמאן, נותנת מענה לבעיה זו בלמעלה מ-95%. זאת ללא אפשרות כי תופיע "הזעה מפצה". 

דרך נוספת, לא פולשנית, אשר מבוססת מבחינה מדעית, היא באמצעות הזרקות בוטוקס. בוטוקס הוא רעלן מטוהר אשר משתק לזמן קצוב, בדרך כלל כשישה חודשים, את בלוטות הזיעה אשר כתוצאה אינן יכולות להפריש. זוהי דרך יעילה לטיפול, אך היא איננה מביאה לריפוי ויש לחזור עליה מדי פעם. הזרקות בוטוקס ניתן לביצוע בכל מקום בגוף, אבל ניתוח של גרד ושאיבת זיעה לפי הפרוטוקול של פניני/טמאן ניתן ליישום רק בבתי השחי.

משחות ותרסיסים למיניהם אשר מבוססים על מלחי אלומיניום אמנם סותמים את בלוטות הזיעה באמצעות "פקק" ואלו לא יכולות להפריש זיעה, אך יש להם חסרונות מרובים. ככלל, אינני מתנגד לשימוש בתכשירים הללו, אבל לא לזמן ממושך מדי. נוכחתי לדעת, כי מעבר לרגישות לתכשיר אשר מופיעה בחלק מהמשתמשים, כל אלו אשר טופלו תקופה ממושכת, לדוגמא עם אנהידרול-פורטה, מפתחים פיגמנטציה ועיבוי משמעותי של עור בתי השחי אשר מקשה מאד על ניתוח.

אינני מאמין כי טיפול פסיכולוגי, הומיאופטי וכיוצא בכך יש לו ערך למצב זה. טיפולי יונטופורזיס (מים מיוננים), בהם טובלים כפות רגליים או ידיים, קרוב לודאי חסרי תועלת. טיפולים באמצעות תרופות, המבוססות על אטרופין (מייבשות), הן יעילות מבחינה פרמקולוגית, אך תופעות הלוואי שלהן מרובות ובחלקן מסוכנות.