קלואיד (Keloid)

למען האמת, בעשור האחרון לא הייתה פריצת דרך כלשהי במטרד הצלקתי הזה. כולנו יודעים שהגוף יודע לרפא עצמו על ידי צלקת, הן בעור והן מתחתיו, כאשר יש פציעה, זהום וכיוצא בזה. פציעה, בעקבות חבלה, כוויה או ניתוח מותירים תמיד צלקת, או צלקות. כאשר צלקת זו נמצאת במקום קשה להסתרה, לדוגמא בפנים, הדבר גורם למפח נפש קשה. לגבי צלקות הקרויות קלואיד Keloid הבעיה קשה שבעתיים. 

מדוע? צלקת רגילה, גם באם היא עבה יותר מהמצופה, מוגבלת לשולי הפציעה ואיננה חורגת ממנו. לעומת זאת, צלקת קלואידלית, איננה מכירה בגבולות ו"מתנחלת" הרבה מעבר לאותם השוליים. היא נפוחה, לרוב אדומה ומלווה בגרד ובעקצוץ. מדוע זה קורה, מאד לא ברור, למרות שידוע שאוכלוסיית יוצאי יבשת אפריקה וכלל שחומי העור, הינם בעלי נטייה מוגברת לפתח צלקות מטרידות כאלו. בלא מעט מקרים קלואידים יכולים להופיע ללא סיבה ברורה. אנשים מופיעים עם קלואידים ושוללים לחלוטין פציעה מכל סוג שהוא. קרוב לודאי שאצלם הקלואיד הופיע כתוצאה מעקיצה כלשהי, גרד בלתי מודע או פציעה מזערית אשר לא היו מודעים לה. 

אז מה עושים? עדיין, שיטת הזרקת קורטיזון לתוך הצלקת במספר ססיות היא התשובה אשר נותנת לרוב תוצאות משביעות רצון. לפחות עבור העקצוץ הבלתי נסבל. הקפאה של הצלקת, Cryotheraphy, ידועה ומוכרת מזמן. היא קיבלה בשנה האחרונה פרסום בכתבי עת שונים, אך איננה "מספקת את הסחורה". הקפאה יוצרת פצע ואותו פצע חדש שנוצר נרפא, ולרוב מסתיים עם אותו קלואיד, לעיתים אף גדול יותר. חבישות לחץ, עם או בלי יריעות סיליקון, לרוב משפרות את איכות הקלואידים. הבעיה היא שלא ניתן לחבוש בחבישה לוחצת (Jobst) בכל מקום בגוף ותקופת הטיפול מאד ארוכה, ונמשכת שנה ואף יותר. טיפולי לייזר, למרות ההתלהבות הגדולה שהיתה תחילה, אינם נותנים מענה טוב לבעיה. שוב מדובר בפציעה מחודשת של הרקמה עם כל ההשלכות אשר ציינתי קודם לכן. לגבי ניתוח הסרה של הצלקת, אינני ממליץ עליו, היות וחיתוך יוצר לרוב קלואיד אף גדול יותר ברוב המכריע של המקרים. 

אבל, במקרים חריגים, כאשר מדובר בקלואיד ענק, אשר גורם גם להפרעה תפקודית וקוסמטית קשה, חיתוך הקלואיד בא בחשבון, גם בידיעה כי אחוז ההישנות גבוה. במקרים אלו מומלץ לבצע הזרקות תקופתיות לתוך הפצע עם סטרואידים מיד עם הפעולה הכירורגית.