Dr. Joseph Teman

Discover The Beautiful You

סיבוכים אפשריים בניתוחי מוז (מוס מוהז MOHS)

יום חמישי 19 אפריל 2012


ניתוח מוז- מוס, הינה טכניקה ניתוחית יחודית בה מסלקים גידולים סרטניים, לרוב סרטן תאי בסיס וקשקש תוך שמירה אופטימלית על רקמה בריאה, בלתי נגועה בגידול ומאידך גיסא נשמר בקפדנות העקרון, שהגידול חייב להיות מסולק במלואו. בידי מנתח פלסטי מנוסה או רופא עור אשר עבר הכשרה בעקרונות הכירורגיה וכירורגיה פלסטית משחזרת, הריפוי לאורך 5 שנים מגיע ל-99%.

לכן הטכניקה הזו היא יעילה בצורה בלתי רגילה בסילוק סרטן העור באיזור ראש צוואר בכלל ובמקומות בעיתיים כמו, עפעפיים,אף, אפרכסות האוזניים והשפתיים בפרט. אימוץ שיטת מוס בכפות הידיים, אברי המין וגידולים סרטניים אשר לא נכרתו בשלמות בכל איזור אחר בגוף, מאד מקובלת היום בכירורגיה אונקולוגית.

שיטות מיושנות של חיתוך "עיוור" באיזורים שיש לשמור מכל משמר על רקמה בריאה, אינן מקובלות היום, הן מהסיבה שיש לחסוך בריקמה בריאה והן מהאספקט האונקולוגי. מנתח מוז מחובתו לבדוק ב-100% את הרקמה אשר כורת וזה מה שמבטיח סיכויי ריפוי כה גבוהים. יש לדעת שמעבדות פתולוגיות חיצוניות בודקות רקמה אשר נשלחת אליהם בצורה מדגמית ואינן מבצעות בדיקה מלאה של השוליים. והגידול יכול לחרוג בין החתכים שנבדקו והרופא המנתח מקבל תשובה שהשוליים נקיים מגידול, מה שקרוי FALSE NEGATIVE . הגידול ברוב המקרים נשנה, זה מחייב ניתוח נוסף הכרוך בעלויות נוספות וסבל למנותח. לעיתים שארית הגידול אשר נותרה צומחת בצורה סמויה מתחת לעור ואינה נגלית תקופה ארוכה. לכשנגלית, הנזק יכול להיות עצום וכרוך בניתוחים אבלטיביים נרחבים , לחדור לאיברים סמוכים, להביא למומים קוסמטיים חמורים ביותר ואף לשלח גרורות.

הסיבוכים האפשריים הקשורים לניתוח מוז, אינם שונים במהותם מסיבוכים בניתוחים שהם לא מוז.

רוב מנותחי מוז הם בגילאים די מתקדמים ולחלקם מחלות רקע אשר בגינם נוטלים מדללי דם,כגון אספירין,פלביס או קומדין.כך שתמיד קיים סיכון מסוים לדימום מתמשך עם מלווה בשטפי דם.אין מקובל היום להפסיק נטילת אספירין לקראת ניתוח שטחי בעור.לגבי קומדין, יש להוריד במינון על מנת לאפשר ניתוח ברמת דימום סבירה ולא מוגזמת.

זהום לאחר ניתוח מוז אפשרי, למרות שניתוח מתבצע בתנאים סטריליים ולעיתים תוך מתן אנטיביוטיקה באופן מונע.

באזורים אנטומיים מסוימים כגון ראש צוואר, פגיעה עצבית אפשרית,זאת בגין חיתוך רקמה נגועה בגידול. הפגיעה יכולה להיות הן תחושתית והן מוטורית.בחלק מן המקרים,התחושה והתפקוד המוטורי מתחדשים מעצמם לאורך זמן.

פגיעה קוסמטית באזור המנותח היא אפשרית. זה קורה באזור הפנים לרוב, כאשר כריתה רחבה של רקמה, באפרכסת האוזן, שפה, עפעף ואף. מנתח פלסטי מנוסה ידע לשחזר את החלק הפגוע, אבל למרות זאת, מום קוסמטי הוא אפשרי.

אחד הסיבוכים הספציפיים לניתוח מוז היא בעיה אבחונית. בניתוח מוז כל הבדיקה המקרוסקופית מתבצעת לאחר הקפאת הרקמה ויש לא מעט גידולים ממאירים בין השאר,מלנומה ממאירה, אשר יהיו קשים ולעתים בלתי אפשריים לאבחון. יש לדעת כי גם כאשר מתבצעת בדיקת רקמה במעבדה, בקיבוע בתוך פראפין, קיימים קשיים דיאגנוסטיים ולעיתים על הלבורנט לבצע בדיקות משלימות, בעיקר צביעות אימונו-היסטו-כימיות. זאת לא יוכל לבצע מנתח מוז ויאלץ להפסיק את הניתוח ולהעזר במעבדה חיצונית.

רוב הגידולים הממאירים בהם נתקל מנתח מוז הם סרטן תאי בסיס וסרטן תאי קשקש. האבחון של שני הגידולים הללו הוא קל יחסית ולכן איננו מהוה בעיה.

לגבי גידולים לא מלנוציטריים בהם האבחנה יכולה להיות שונה,מומלץ ליטול ביופסיה ובהתאם לתשובת הביופסיה ונסיון המנתח להחליט באם לבצע ניתוח מוז.

לגבי גידולים מלנוציטריים (בעלי צבע כהה), אשר יכולים להיות חשודים למלנומה ממאירה,אין לבצע ביופסיה אבחנתית מתוך הגידול.זאת מהסיבה שמדובר בגידול אלים והחיתוך בו יכול לגרום לפיזור המחלה במקומות אחרים בגוף. קיימים חילוקי דעות באם במקרים של מלנומה ממאירה יש מקום לאמץ את שיטת מוז. אני באופן אישי מתנגד לכך, היות וניתוח מוז בהגדרה, סותר את הפרוטוקול הניתוחי במלנומה ממאירה.

באזורים אנטומיים בעיתיים כגון,עפעפיים,שפה ואף בהם יש חשיבות גדולה לשימור תפקוד, אפשרות למוז יכולה לעלות לדיון.