Dr. Joseph Teman

Discover The Beautiful You

שעון נוכחות לרופאים - בנאליזציה של רפואה ומוסר

יום שני 26 דצמבר 2011


הדבר הראשון שמצאתי היום על שולחני ב"זמנהוף" הוא דף מודפס עם הבייבי של מר לייצמן – שעון נוכחות. מר לייצמן לא מבזבז זמן ומבקש כי עם פרוס השנה נתחיל לדפוק את השעון. והכתוב טופס, מתוחכם.

איך תרצה לדפוק? בטלפון? תקבל אפליקציה נהדרת, רק תדפוק. או אולי תרצה להעביר כרטיס מגנטי? רק תגיד. אני לשרותך. ועל מנת להקל , כותב הסופר בדף, באם תרצה לדפוק כרטיס במרפאה, אל תטרח. נשלח לך כרטיס עם שליח, תוכל לדפוק לבד.

נשמע משעשע אבל בסופו של דבר זה עצוב. האם באמת מעקב צמוד אחרי רופאים הוא זה שישפר את הרפואה ואת מוסר הרפואה? האם זה ישפר את השרות לאוכלוסיית הנזקקים לשרותי רפואה?רופאים שעסוקים במאות מטלות ביום ובלילה, בעיקר בבתי חולים, לפעמים ללא שעות עבודות נורמליות צריכים לזכור לדפוק את השעון? ומה יעשה באם ישכחו? יחזרו בחצות לבית חולים מהבית? העקשנות הזו של המעסיקים לדעתי יש לה מטרה אחת. לשבור את רוחם של הרופאים, לכופף להם את היד חזק חזק שיזכרו פעם אחד לתמיד מי כאן הבוס.

כותב פרופ. יונה תדיר במאי ש.ז כתבה קצרה בנושא זה ב-doctors only שהיא פורום של הר"י. את יונה תדיר אני מכיר, הוא איש צנוע, בעל הבנה עמוקה ובודאי לא מהצעקנים. ומה שכתב יונה ,נכתב בכאב עמוק שאני יכול להבינו. כותב יונה תדיר. מתמחה, resident כשמו כן הוא. הוא גר בבית חולים. ואין עוד מקצוע אשר בו קיים קשר כה רב בין התפקיד למוסד. מיומו הראשון הופך הרופא לתושב חדש בביתו, בבית חולים. ביום ובלילה. בחול ובמועד, תוך ויתור על ביתו ועל משפחתו, אשר מקבלים מימד משני.

וזה לא מסתיים עם סיום ההתמחות. זה הולך ומעצים עם השנים ככל שאחריותו הולכת וגדלה. הכנסת שעון נוכחות לבתי חולים תהפוך את הקשר המיוחד של הרופא עם בית החולים לציני ומנוכר וכזה שייזכר בספרי ההיסטוריה של הרפואה הציבורית בישראל לדיראון עולם, זכרון ניצחי למעשה מביש.רפואה זו דרך חיים, זה לא מקום עבודה סתם. אוי לנו ובמיוחד למטופלים שלנו באם הלהט הזה של רפואה כדרך חיים יתמסמס ובעבור רופא בית חולים יהפוך סתם מקום עבודה כמו נניח לפקידה בסלקום או לכספר בבנק.

ההסתדרות הרפואית, הבינה מזמן את האסון לכרוך דרך חיים ברפואה עם מקום עבודה סתם ובסופו של דבר נתנה יד להסכם. פעילות רופאים לפי שעון נוכחות תהפוך לרועץ למטופלים או כפי שאוהבים לקרוא להם המעסיקים "לקוחות". תמיד התנגדתי למונח זה כי שוב הוא סוטה סטיה גסה מהאידאל של רפואה כמקצוע ודרך חיים.ולמדו זאת בארצות נכר. אינני מכיר מדינה בעולם בה הרופאים נדרשים לדפוק שעון נוכחות.לעקשנים "ללקוחות"עניתי ,כי במידה והייתי רוצה שיהיו לי לקוחות, הייתי פותח סופרמרקט. אין להבין מכך שהרופאים לא מחוייבים לתת שרות, אבל יש כלל מוסרי אחד ובולט לרופא והוא "עשה את תפקידך כראוי". קיימות ציפיות מיוחדות מוסריות מרופאים אשר לא קיימים במקצועות אחרים. מטלות אלו אינן רק רפואיות פרופר, אלא נמצאות בהגדרות אנושיות עמוקות ביותר. הבנה, אמפטיה, סובלנות, כיבוד, מתן פרטיות ועוד רבות אחרות.

האם אפשר להפעיל כאן שעון נוכחות? לומר לחולה, זמנך עבר, אני צריך לדפוק שעון וללכת הביתה?מר ליצמן יצר מונומנט לעצמו אשר בבוא עת יביא לו רק קלון. וזו לא יהיה כמו הבדיחה של שר התחבורה לשעבר מר ישראל קיסר שאילץ את אוכלוסיית הנהגים להדליק אורות ביום שטוף שמש.