Dr. Joseph Teman

Discover The Beautiful You

קיצור תולדות הזמן בכירורגיה פלסטית

יום שני 05 מרץ 2007


פרצלסוס- Paracelsus, הרופא הדגול בתקופת העת העתיקה, טען ובצדק רב, כי מקצוע הרפואה איננו רק מדע, אלא גם אומנות. ואמנם כך,רפואה איננו מדע מדויק והמשפט המפורסם הזה מתאים ככפפה ליד, בכירורגיה הפלסטית. הרופאים הקדמונים, לפני 5000 שנה, במצרים העתיקה, בהודו ובמסופוטמיה, השכילו לעשות דברים מדהימים בריפוי, בתיקון מומים מולדים ונרכשים, בפציעות קשות ושאר מרעין בישין מבלי לדעת הרבה הקשורים לאנטומיה, איך הגוף פועל, מה זה חיידק או וירוס, מעין נובע זהום ושהלב הינו משאבה ולא מקור הנפש. למרות זאת בזכות מיומנותם הרבה בידוע להם, בזכות האינטואיציה , מחשבה יוצרת ודמיון רב, הגיעו להשגים מדהימים. אך מה קרה לאורך ההיסטוריה האנושית בכירורגיה הפלסטית?

באם נבחן מה קרה לפני 1900,נמצא שבשנת 1597 הרופא האיטלקי הידוע –Gaspare Tagliacozzi , פרסם את הספר הראשון בהיסטוריה האנושית, אשר מתאר בצורה מסודרת את עקרונות הכירורגיה הפלסטית אשר חלקם מיושם גם בימינו. במשך 300 שנה שבאו לאחר מכן מסיבות שונות, בעקר הקשורות להתנגדות הכנסיה לניסויים וכתבי עת אשר יכלו לשמש ככפירה בדת, הכירורגיה הפלסטית היתה בתרדמת. בשנת 1895 בוצעה הגדלת שדיים ראשונה. יתפלא הקורא, הכיצד? ובכן הועברה ריקמה מגב של אישה לחזה, על מנת לתקן אסימטריה, חוסר שויון בולט של השדיים. מספר שנים לאחר מכן החלו להשתמש בחומרים סינטטים להגדלת שדיים, כמו פרפין, שעווה ושמנים צמחיים. אינני רוצה אף אילו סיבוכים קשים התעוררו אז בגין נסיון השתלה של חומרים אלו. בשנת 1910 , חלה יותר משמעותית ופורסמו העבודות הראשונות עם ביסוס מדעי בנוגע להשתלות עור וראוי להזכיר את Varaztad Kazanjian , רופא ממוצא ארמני, אשר ניתן להגדירו כאב מיסד של הכירורגיה הפלסטית המודרנית. הוא פירסם מספר רב של מאמרים אשר בהם תאר עקרונות חדשים בכירורגיה משחזרת של פה ולסתות. ד"ר קזנגיאן, לקח חלק במלחמה הגדולה, מלחמת העולם הראשונה ורכש נסיון עצום בטיפול בפצועים בשדות הקטל.

בשנות ה 20 העליזות של המאה העשרים, נעשה הנסיון הראשון לעשות סדר בבלגן. התחיל להתגבש לראשונה הרעיון שכירורגיה הפלסטית הוא מקצוע אשר בו יש להתמחות פורמאלי ואין להשאירו בידי כירורגים כללים אשר עסקו בו. ואמנם בשנת 1924 , ד"ר ג'ון דוויס , John Davis , מאוניברסיטת ג'ון- הופקינס, הקים את התכנית הלימודית להתמחות בכירורגיה הפלסטית. ד"ר דיויס התמנה גם הפרופסור הראשון לניתוחים פלסטיים בארה"ב. ושנה לאחר מכן מוקמת המחלקה הראשונה לניתוחים פלסטיים בניו-יורק על ידי ד"ר ג'ק מליניאק , Jacques Maliniac . כעבור מספר שנים קצרות, ב 1931 ד"ר מליניאק יחד עם ד"ר אופריכט, Gustave Aufricht, מקימים את החברה האמריקאית לכירורגיה הפלסטית ותוכנית הכשרה מדעית מסודרת מאד להתמחות בכירורגיה פלסטית לרופאים אמריקאים וזרים יחדו. שנות ה-40 של המאה ה20 נמצאים בצל מלחמת העולם השניה ולצערי מלחמות מספקות הרבה פצועים ולכן תקופה זו התאפינה לפחות בארה"ב אך גם באנגליה במידה רבה בחידושים רבים וטכניקות חדשות הקשורות לניתוחים פלסטיים .והיו גם נשים. בשנת 1943 ד"ר אלמה דאה מורני, Alma Dea Morani , הופכת להיות הפלסטיקאית הראשונה בתולדות ארה"ב, מומחית וחברה באיגוד . הגיעו ימות המשיח ומועדון הגברים הסגור של הרופאים-גברים, נפרץ. לאחר מלחמת העולם השניה, בתחילת שנות החמישים, חלו התפתחויות מאד חשובות בישום טכניקות לשיחזור מומים מולדים אצל ילדים, בעיקר חיך ושפה שסועים ופותחו טכניקות חדישות בנושא ניתוחי האף.חלוץ המנתחים בשטח זה היה ד"ר רלף מילארד, Ralph Millard, אשר פירסם לא מעט ספרים בנושא ואף זכה לקבל את פרס פוליצר החשוב. זו היתה ממש מהפכה רפואית. כי עד אז עשרות אלפי ילדים נותרו ללא טיפול עם שפתיים וחיך שסועים. ד"ר מילארד הפך את הקערה על פיה. יישם בעצמו ולימד אחרים טכניקות כירורגיות אשר נתנו מענה לאותם אומללים והחזירו להם את איכות החיים. שנות השישים התאפינו בחידושים רבים ובפיתוח ניתוחים של עוותי גולגולת, ניתוחים קרניופציאלים. שוב בעיקר בקרב ילדים וילודים בעלי עוותים מולדים קשים אשר מנעו מהם לפתח מוח תקין וללא ניתוח, דינם היה נחרץ. חשוב להזכיר את ד"ר טסיה, Tessier , הצרפתי, אשר חידושיו בניתוחי עצמות הגולגולת ,משמשים עד היום עקרונות תקפים לניתוחים. וחידוש נוסף קוסמטי, לראשונה בשנת 1962 ד"ר ג'ימס קרונין, James Cronin, מבצע את הניתוח הראשוןשל הגדלת שדיים, תוך שימוש במשתלי סיליקון ג'ל. 

בהקשר זה, בארצנו הקטנה, ראוי להזכיר את ד"ר נוימן אשר היה מנתח פלסטי מוכשר וביצע לראשונה ניתוחי הגדלת שדיים עם שתלי סיליקון בבית חולים הדסה-עין כרם. זאת בשנות השישים המוקדמות. בנו, ידידי ד"ר רמי נוימן, מנהל כעת את אותה המחלקה, כך שהפתגם התפוח לא נופל רחוק מהעץ תקף כאן. שנות השבעים של המאה העשרים, מתאפינות בפריצת דרך וחידושים רבים הקשורים לניתוחים קוסמטיים, בעקר ניתוחי פנים ושימוש במתלי רקמה שונים לצורך שיחזור פציעות וכריתות של איברים עקב מחלות.נושא האנטומיה של גוף האדם קיבל חשיבות רבה מאד וזאת על מנת לאפשר להעביר רקמה ממקום למקום בגוף ולשמור על אספקת דם, החזר ורידי ובאם ניתן גם עצבוב. ניסויים ומחקרים בנושא האנטומיה של המתלים נמשכו באופן מאד אינטנסיבי למעלה מעשור, ובתחילת שנות השבעים נמצא כי בלא מעט מקרים, ניתן לשחזר את שד האישה הכרות באמצעות מתלה מדופן הבטן התחתונה, מתלה ה-TRAM המפורסם, שאנו משתמשים בו ביעילות רבה גם בימינו לצורך שחזור שדיים. וזאת בזכותם של ד"ר קרל הרטרמפף וד" מכאל שפלן , אשר הוא כירורג פלסטי ישראלי מתל אביב. שנות התשעים והאלפיים מתאפינות ברצון מצד המנתחים הפלסטיים לבצע ניתוחים עם כמה שפחות חתכים וצלקות. לכן פותח מיכשור אנדוסקופי עם סיבים אופטיים אשר מאפשר לבצע ניתוחים פלסטיים דרך חתכים קטנים בעור. שיטות אנדוסקופיות יושמו די בהצלחה בניתוחי פנים, כגון הרמת מצח-גבות, בניתוחי בטן בהם בעיקר היתה חולשה של שרירים אך לא קיבלו תנופה מספקת, להבדיל ממקצועות כמו כירורגיה כללית, אורטופדיה וגינקולוגיה שם הם מיושמים על סדר היום.

ובימנו אנו מה קורה?

הרבה מאד ודי להזכר בניתוחי השתלת פנים אשר בוצעו, פיתוחי תרופות חדשות למניעת דחיית השתלות, גידול תאי אם ועבודות מאד רציניות בנושא של גידול מחדש של איבריםאשר נקטעו. כנראה שהשמים הם הגבול ,אך מיום ליום נדרשת יותר מיומנות, יותר ידע ויותר מחקר והוראה על מנת לא להשאר בפיגור ולרכוש את המיומנויות הדרושות .וכפי שאמר אלברט אינשטיין,

After a certain level of technical skill is achieved, science and art tend to coalesce in esthetics, plasticity and form